תוצאות חיפוש: דורית לב ארי

הוכרזו המתמודדים על פרסי אופיר 2015: שלושה סרטים בלבד עלו על המסכים

"היורד למעלה". אורי קלאוזנר.

"היורד למעלה". אורי קלאוזנר במרכז.

האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלויזיה הכריזה על הסרטים שיתמודדו (שלב א') על פרסי אופיר 2015 (ה-26 במספר). בתחרות יתמודדו 31 סרטים עלילתיים (מהם 6 סרטי פרינג' בתקציב נמוך ממליון ש"ח שיתחרו על מקום בודד בקטגורית הסרט הטוב ביותר), 21 סרטי תעודה באורך מלא, 16 סרטי תעודה קצרים (עד 60 דקות), ו-17 סרטים עלילתיים קצרים עצמאיים. מבין הסרטים המתמודדים בקטגוריות העלילתיות באורך מלא, הוקרנו רק שלושה על המסכים בארץ – "בן זקן", "כביש 40 דרום" ו"מרחק 4 ימים מ-2 שנות אור". ישנן כוונות שהסרטים הקומים "איביזה" ו"המילים הטובות" יגיעו לאקרנים במהלך הקיץ, אבל עוד אין להם תאריך סופי (אבל כן טריילרים, שהם סימן חיובי). הסרט "היורד למעלה" מגיע להתמודדות עם הקרנה מחוץ לתחרות בפסטיבל קאן.

האקדמיה תקיים את ההקרנות שלה בפני כ-950 חבריה הבוחרים את הזוכים, בין ה-18 במאי ועד סוף יולי. עם גמר הצפיה בסרטים, יצביעו חבריה ויבחרו העולים לשלב הגמר בכל הקטגוריות (בהן 14 עלילתיות), ובחודש אוגוסט יוכרזו המועמדים הסופיים. לאחר הקרנות נוספות לחברים, יבחרו הזוכים בכל הקטגוריות שיוכרזו בטקס בספטמבר. כמו תמיד, זוכה קטגורית הסרט הטוב ביותר ייצג את ישראל בתחרות על פרסי האוסקר 2016.

רשימת המתמודדים על פרסי אופיר 2015:

סרטים עלילתיים:
"10% ילדה שלי", אורי בר-און
"אבוללה", יוני גבע
"אווה", חיים טבקמן
"איביזה", שי כנות
"אני אוהב אותך – הסרט", דני ססלר
"אני לא מאמין, אני רובוט!", טל גולדברג, גל זלזניאק
"ארץ פצועה", ארז תדמור
"באבא ג'ון", יובל דלשד
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

יש בארץ שחקנים שיכולים לשאת סרט לבדם!

"בשם הכסף". יהודה לוי.

"בשם הכסף". יהודה לוי.

יש בארץ שחקנים שיכולים לשאת סרט לבדם, אני טוען כנגד המאמר שפורסם בוואלה תחת הכותרת: "למה אין בארץ שחקנים שיכולים לשאת סרט לבדם?" הבעיה היא לא בשחקנים, הבעיה היא בסרטים וביוצרים שלהם, שמרביתם לא עושים סרטים מסחריים אלא סרטים שקורצים לאירופה, לפסטיבלים, לאיכות-בכאילו.

תפישת הקהל בעבר

בשנות השישים, השבעים והשמונים של המאה הקודמת, מנחם גולןיצחק שניאורי זוהר ונוספים – הפיקו סרטים שהציבור הישראלי רצה לראות. לגולן יש בין היתר את "קזבלן", "מבצע יונתן" ו"אסקימו לימון", לזוהר את "מוישה ונטילטור" ו"מציצים", ולשני יש את "עזית הכלבה הצנחנית", "גבעת חלפון אינה עונה", "אלכס חולה אהבה" ו"חמש מאות אלף שחור". הסרטים הללו לא רק הצליחו בזמנם, אלא הפכו לקלאסיקות שמשפטים מהם טבועים במרבית הציבור הישראלי על כל גילאיו, עד היום.

לא כל הסרטים של המפיקים המסחריים עברו את מבחן הביקורת, וגם לא התקבלו לפסטיבלים יוקרתיים בחו"ל. הם נועדו לשעשע את הציבור, ולהרוויח כסף עבור המפיק – ולו כמעט רק בשביל להפיק את הסרט הבא ולא להשמין את כיסו (גולן וזוהר במיוחד – הראשון עשה זאת כדי ליצור את הלהיט הבא, ואילו השני עשה זאת כדי ליצור את סרטיו האישיים יותר וה'איכותיים' יותר).

"גבעת חלפון אינה עונה". שייקה לוי וישראל פוליאקוב.

"גבעת חלפון אינה עונה". שייקה לוי וישראל פוליאקוב.

תפישת הקהל בהווה

בשלהי שנות השמונים ובמהלך כל שנות התשעים של המאה הקודמת, הקולנוע הישראלי חווה ירידה משמעותית בתכניו המסחריים. הסרטים כבר לא היו מצחיקים, גולן הפיק את סרטיו בארה"ב ("קפטן אמריקה" של 91' בינהם), זוהר חזר בתשובה והתנתק מעולם היצירה הקולנועית הבידורית ושני התמקד בפעילות בתי הקולנוע והפצת הסרטים מחו"ל שאישתו בחרה (חברת 'לב סרטים ובתי קולנוע' כיום).

המפיקים המסחריים גוועו, ועם פעילותם הנמרצת של קרן הקולנוע הישראלי והסכם קו-פרודוקציה עם צרפת, עלה מעמדו של הקולנוע האיכותי בישראל. סרטים ישראלים החלו להתקבל בקצב מהיר יותר לפסטיבלים נחשבים בעולם, קצרו שבחים וטיפחו דור של קולנוענים שמבקשים לעשות קולנוע 'עבור' חו"ל.

לא על דרמות קמים כוכבים

כוכבים מוכרים כאנשים שהציבור הרחב בא לצפות בהם שוב ושוב. הם לא חייבים לרצות את הקהל בכל הזדמנות, אבל כדאי להם להראות נוכחות מעניינת לעיתים תכופות מספיק כדי שלא ישכחו אותם. טום קרוז לא בנה את מעמד כוכב העל ש(היה?)לו על "צבע הכסף" של סקורסזה וגם לא על "נולד בארבעה ביולי" של אוליבר סטון. הוא בנה את מעמד הכוכב על סרטים כמו "שעשועים מסוכנים" ו"אהבה בשחקים". סרטים שבהם גברים רצו להיות כמוהו ונשים רצו להיאהב על ידו. יד ביד הוא גם מיצב עצמו כשחקן מצטיין עם הסרטים שהוזכרו קודם, כמו גם "איש הגשם" ו"בחורים טובים" למשל; אבל לא ויתר על ההזדמנויות להישאר כוכב בעיני הקהל עם "משימה בלתי אפשרית" ו"הפירמה".

"משימה בלתי אפשרית 4". טום קרוז.

"משימה בלתי אפשרית 4". טום קרוז.

היו שחקנים שזכו למעמד של כוכב, אבל לא של כוכב קולנוע. מדורי הרכילות דאגו לעדכן את הציבור במעשיהם של השחקנים ולשמור על ניצוץ הכוכב שלהם זוהר, אך זה עדיין לא אמר שהם הצליחו (או ניסו) להביא את הקהל לבתי הקולנוע. ג'וני דפ הוא דוגמה מובהקת לשחקן שכזה. דפ זכה למעמד של כוכב בזכות סדרת הטלויזיה "רחוב ג'אמפ 21" (מוקדם יותר השנה יצא סרט המבוסס על הסדרה), ושמר על המעמד בזכות מדורי הרכילות (עם רומנים והצעות נישואין מרובות, כמו גם פרשיות סמים וכו') אבל בתוך כמעט 20 שנה של קריירה, רק סרט אחד בכיכובו הרוויח יותר מ-12.5 מיליון דולר בסופ"ש הבכורה שלו ("סליפי הולו", 1999). גם אחרי ההצלחה הכבירה של "שודדי הקאריביים" (2003), היה לו קשה למשוך קהל לשאר הסרטים המסחריים בכיכובו ("התייר", "יומן הרום").

נינט טייב שהוזכרה במאמר בוואלה, אינה שונה מג'וני דפ במקרה הזה. היא כוכבת מדורי הרכילות ונחשבת ל'מאמי הלאומית' – חביבת הנשים. אבל כדי למשוך את גדודי המעריצות שלה לבתי הקולנוע, היה עליה לככב בסרט שידבר אליהן. סרט הפעולה "קירות" שבחרה ומן הסתם קהל היעד שלו הוא גברים – לא יכל להיות רחוק יותר ממה שהמעריצות שלה היו מוכנות לעשות למענה. כך קרה שהסרט בכיכובה של טייב לא משך יותר צופים מ"סוף העולם שמאלה" לו שרה את שיר הנושא (למעלה מ-400 אלף צופים).

"קירות". נינט טייב. צילום: ורד אדיר.

"קירות". נינט טייב. צילום: ורד אדיר.

עד כה הבנו שכדי להיות כוכב קולנוע, כדאי להופיע לעיתים תכופות מספיק בסרטים שהקהל הרחב עשוי לרצות לראות; אבל צריך לשים לב לבחירה הגיונית שהולמת את המעריצים של הכוכב, וגם צריך להיזהר בין הגדרה של כוכב לבין הגדרה של כוכב קולנוע.

מה יעשה השחקן הישראלי

בארץ, לשחקן הישראלי אין בימינו אפשרות לבחור לככב בסרטים קלילים שפוטנציאל הפניה שלהם לקהל הרחב הוא גדול. מרבית הסרטים הם דרמתים, האוירה בתעשיה היא ששחקן צריך להיות רציני ואיכותי, וגם אם מישהו בוחר לככב בסרטים לקהל – הוא חלק מאנסמבל ענק. קשה אם כך לשחקן הישראלי למצוא דרכים לבלוט ולמשוך את הקהל הרחב בזכות עצמו. אם אין לך הזדמנויות למשוך את הקהל הרחב בשביל ובזכות עצמך, איך תספח לעצמך תואר של כוכב קולנוע?

"סשן". בר רפאלי.

"סשן". בר רפאלי.

כותב המאמר בוואלה מזכיר סרטים שכוכבים ישראלים עומדים בראשם ועליהם נתלים יחסי הציבור של הסרט. אבל כמו בארה"ב, גם בארץ – אם הסרט לא טוב, הקהל לא ינהר לצפות בו בקולנוע. ואם הסרט לא מתאים לקהל רחב מספיק, גם אז הוא לא יהפוך להצלחה כלכלית מסחררת:
– "פובידיליה" הוא סרט קטן ובדיוני שבוחן אגורופוב העובר למציאות שהיא בין המחשב לטלויזיה. בארה"ב, סרטי מדע בדיוני הם הסרטים הכי פחות מצליחים בקופות (אפילו פחות מסרטי אימה).
– "סשן" נחבט בידי המבקרים כאחד הסרטים הגרועים ביותר שיד ישראלית נגעה בו. "הפנטסיה הגדולה של סימיקו הקטן" לא היה רחוק משם.
–  "קירות" הוא סרט פעולה שהכוכבת הראשית שלו היא אישה. גם בארה"ב, סרטים שכאלה לא מצליחים מדי (וראו "קולומביאנה" וכדומה).
– "חסר מנוחה" הוא סרט דרמה עצוב ועגום (וסרט לא טוב באופן כללי) שאינו נופל בקטגוריה של סרט קליל עם פוטנציאל לקהל הרחב.
– "עיניים פקוחות" הוא סרט דרמה על דילמות של גברים בקהילה החרדית שפונה לפלח אוכלוסיה מאד ממוקד: הקהילה ההומו-לסבית. גם כן אינו נופל בקטגוריה של סרט קליל עם פוטנציאל לקהל הרחב.

עוד במאמר בוואלה, המלהקת אורית אזולאי מונה קשר בודד של השחקנים ההוליוודים עם הקהל שלהם: "המגע היחיד שלהם עם הקהל הוא בפרמיירות עם שטיח אדום." שלל תמונות הרכילות שעולות מדי יום לאינטרנט דווקא מציבות את השחקנים ההוליוודים במצב שונה: גם הם קונים בסופרמרקט, שותים קפה בסטארבקס, ומסתובבים בשדרות חנויות שכל אדם אחר יכול ללכת אליהן. וגם בהוליווד, כוכבים משתתפים בהצגות, בטקסים ובפרסומות, חרף העובדה ששכרם לסרט אחד הוא גבוה יותר. הסיבה נעוצה בהגדלת כל אורח החיים בהתאם. אם כאן הכסף שמרוויח שחקן פופולרי אולי מספיק לו לתחזק דירה בתל אביב; בהוליווד הוא מתחזק אחוזה בבוורלי הילס, בהוליווד מאונטנס או במנהטן (ואולי בכלל כולם יחד). זה עסק יקר, וצריך תזרים מזומנים קבוע כדי לשמור על אורח חיים שכזה. יש כאלה שגם עושים את זה בשביל הכיף ואהבת המקצוע.

יחסי הגומלין של כוכב הוליוודי עם הסרט שבו הוא מככב לא נגמרים בהופעה על שטיח אדום. הסרט לא חושש להישען על הכוכב, וזה מתגמל אותו בקידום פעיל: ריאיונות בפני כלי תקשורת רבים ושונים, משיכת באזז באמצעות הגעה לפסטיבלים ואירועי הקרנה שונים והשתתפות בפאנלים וריאיונות תוך כדי, שיתוף התקשורת בחדשות אודותיהם (רכילותיות ומקצועיות כאחד) כדי שיוזכר הסרט הנוכחי, וכדומה. בארץ, המצב די שונה.

"פעם הייתי". מיה דגן, אדיר מילר. צילום: רפי דלויה.

קאסט הסרט "פעם הייתי" בפרימיירה החגיגית. לא היה קהל שיריע ויבקש חתימות. צילום: רפי דלויה.

בארץ, הסרט אינו מטפח חשיבות להופעתו של השחקן בסרט, והשחקן משיב וממשיך לפרויקטים אחרים (התיאטרון, בדרך כלל). עם הקריאה לדגל (הצורך לקדם את הסרט), השחקן בארץ אינו מעניק ריאיונות רבים לכלי התקשורת, אינו מספיק חדשות טריות על עצמו (התעשיה אף מתנהגת לרוב כמו השב"כ בענין עתידם של השחקנים), ואינו מרבה להסתובב עם הסרט בפסטיבלים – וגם אילו כן היה, לא היה לו יותר מדי מה לעשות בנידון: פסטיבלים בארץ לא יודעים לעשות יחסי ציבור הולמים, אינם הופכים את אירועי ההגעה לפסטיבל לחגיגה של ממש, ואינם נוהגים לקיים פאנלים בהשתתפות הבמאי והשחקנים, שיספקו כותרות לתקשורת. גם הפרימיירות הן אירועים סגורים לצלמים, לכתבים ולמקורבי ההפקה, כך שאף ציבור אינו עומד בשום פתח של פרימיירה ומבקש חתימה מהשחקנים – בטח שלא מריע להם. אם לא עושים באמת ענין מהופעתו של השחקן בסרט, כיצד מצפים אם כן שהקהל ידע עליה?

מי שכן אמון על קידום הסרט באופן הרציני ביותר, הוא במאי הסרט. הבמאי מציג את הסרט בפסטיבלים, מתראיין לכל מי שמוכן להקשיב, מסתובב עם הסרט בין פסטיבלים ובין אולמות הקרנה, מקיים שיחות ודיונים לפני ואחרי הקרנות, ושמו לרוב מתנוסס בראש פרסומי הסרט (ביחוד אם זה לא סרט ביכורים). כך יוצא שהבמאים הופכים למותגים שמתאר יאיר רוה בהמשך המאמר בוואלה; ולא השחקנים. הבמאים הם גם אלו שנותנים את הטון של הסרט, ולכן הקהל רגיל שסרטים מאת אבי נשר, שמי זרחין ויוסף סידר הם קלילים ומהנים. הוא ממש מצפה לכך מהמותג, כמו שהוא מצפה לקומדיה ברמה השכלית החביבה עליו מאת המותג 'ארץ נהדרת'.

גורמי יחסי ציבור בארץ טוענים כי אין זה המצב, ויש משקל שווה של קידום הסרט בין הבמאי לבין השחקנים. בפועל, מניסיוני האישי בבחינת התקשורת באופן קבוע, לא ניכר כי זה המצב, זאת למרות שיש במאי אחד ולפעמים שלושה שחקנים שעומדים במרכז העלילה.

מיהם כוכבי הקולנוע הישראלים

יש לנו כוכבי קולנוע ישראלים! אושרי כהן הוא כזה למשל. הוא בוחר את התפקידים שלו כהלכה, והסרטים בכיכובו מצליחים יפה מאד בקופות. קהל רב נהר לבתי הקולנוע, לצפות בסרטיו "הכוכבים של שלומי" (גם בשל השילוב עם מותג הבמאי שמי זרחין), "בופור" (שזכה למגה-פרסום בזכות סוגית השירות הצבאי של כהן ושל חבריו לקאסט), ו"איים אבודים" (הסרט שהוביל מיכאל מושונוב, אבל זהר בו כהן). גם לחזרה שלו לטלויזיה ב"נויורק", הצליח אושרי כהן למשוך קהל צופים מכובד.

"בופור". אושרי כהן.

"בופור". אושרי כהן.

יש לנו גם כוכבי קולנוע ישראלים פוטנציאלים. רן דנקר (שעשה חיל בטלויזיה עם "דני הוליווד", "השיר שלנו" ו"תא גורדין") ועוז זהבי ("עספור") יכולים להביא קהל רב, אם רק היו בוחרים פרויקטים שמתאימים לקהל היעד שהם מסוגלים להביא. אבל על המסך הגדול הם מעדיפים להתמקצע ולשדר איכות, במקום לשרת את הקופה ואת מעמדם. הם הולכים על תפקידים דרמתים ותפקידים שלא כל גבר מתחבר אליהם ורוצה להיות כמוהם (למשל תפקידים של הומוסקסואלים). התוצאה היא שהם נשארים בתור פוטנציאל בלבד, בשלב זה, וחבל. עכשיו נראה מה אביב אלוש יבחר לעשות אחרי הצלחת הסדרות "אלנבי" ו"תא גורדין" בכיכובו.

כותרת המאמר הזה (בעקבות המאמר עליו זה מגיב), טוענת שיש שחקנים ישראלים שיכולים לשאת סרט לבדם – וכך אנחנו מרחיבים מאד את מעגל הנבחרים שלנו: יפתח קליין עשה עבודה מצוינת בהחזקת החצי שלו ב"השוטר". גם אלי פיניש עשה עבודה מעולה ב"העולם מצחיק", ואדיר מילר גרף שבחים על "פעם הייתי". ואם יאיר רוה הזכיר במאמר בוואלה את וויל סמית', אני מרגיש בטוח להזכיר גם את ליאור אשכנזי (הצעיר ממנו בשנה).

הוכרזו המועמדים לפרסי הטלויזיה הישראלית 2021: "שטיסל" ו"חזרות" מובילות

"שטיסל". ששון גבאי, דובל'ה גליקמן.

"שטיסל". ששון גבאי, דובל'ה גליקמן. צילום: ורד אדיר.

הוכרזו המועמדים לפרסי הטלויזיה הישראלית 2021 (ה-18 במספר) של האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלויזיה (לתוכניות אשר שודרו במהלך שנת 2020), ובראשם מובילות הסדרות "שטיסל" (עונה שלישית) עם 16 מועמדויות, "חזרות" עם 15 (כולל ארז דריגס לשחקן הטוב בקומדיה, חרף הסערה הציבורית בגינו), "שעת נעילה", "הטבח" ו"טהרן" עם 12 מועמדויות, ו"מנאייכ" ו"קופה ראשית" (עונה שניה) עם 10 מועמדויות. בקרב גופי השידור מוביל 'כאן' עם 29 תוכניות מועמדות (110 מועמדויות בסך הכל), ואחריו קשת עם 19 תוכניות מועמדות, רשת עם 12, יס עם 11 תוכניות מועמדות והוט עם 3 תוכניות מועמדות בלבד.

השנה לראשונה מתכננת האקדמיה לערוך תחרות פרסים נפרדת לעולם היצירה של הילדים והנוער, במקום 8 הקטגוריות ש"נבלעו" לטענתה בתחרות פרסי הטלויזיה השנתית עד כה. עוד שינוים בתחרות פרסי הטלויזיה: נעשתה הפרדה לשתי קטגוריות בין 'דרמה קומית' לבין 'קומדית מצבים', וגם נוספו קטגוריות לשחקני ושחקניות משנה – הן בדרמה והן בקומדיה.

כעת יבחרו חברי האקדמיה את הזוכים בשלל הקטגוריות, ואלה יוכרזו ב-11 באפריל. טקס הענקת פרסי האקדמיה לטלויזיה ישודר ב'כאן 11' בשעה 21:00 מאולם התיאטרון בסינמה סיטי גלילות וינחה אותו השחקן והבדרן יניב ביטון.

רשימת המועמדים המלאה לפרסי האקדמיה הישראלית לטלויזיה 2021:

סדרת דרמה
"הטבח"
"טהרן"
"מנאייכ"
"שטיסל"
"שעת נעילה"

סדרת דרמה קומית
"הדבר הגדול המיוחד"
"חזרות"
"ככה זה"
"לעבור את הלילה"
"שטוקהולם"

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

תמונות מפרימיירת "הכל מתחיל בים" של איתן גרין

רונית אלקבץ, יובל סגל, איתן גרין

מימין: יובל סגל, רונית אלקבץ, איתן גרין

אמש (א') נערכה הפרימיירה לסרטו של איתן גרין, "הכל מתחיל בים", במתחם הסינמה סיטי. הקאסט כמובן הגיע לחגיגה, ובינהם יובל סגל, דורית לב ארי וצחי גראד. גרין והמפיק משה אדרי כמובן הגיעו, והצטרפו גם חברים כמו רונית אלקבץ, קרן מור, מנשה נוי, חנה אזולאי הספרי ואלברט אילוז. לגלרית התמונות המלאה מהסרט ומהפרימיירה לחצו כאן

צילומים: רפי דלויה
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

קדימון חדש: "הכל מתחיל בים" של איתן גרין

סרטו החדש של איתן גרין, "הכל מתחיל בים" התחדש היום בקדימון רשמי, יחד עם פוסטר ושתי תמונות. בסרט מככבים יובל סגל ודורית לב ארי, והוא מספר על התבגרותה של משפחת גולדשטיין, משפחה ישראלית המתמודדת עם חוויות חיים, חברות, אהבה, מין ומוות. תהנו:

לגלרית התמונות מתוך "הכל מתחיל בים" לחצו כאן

"גבולות פרוצים" – ביקורת מפסטיבל אפוס

"גבולות פרוצים: מסע אל תוך עסקי האמנות".

"גבולות פרוצים: מסע אל תוך עסקי האמנות".

פסטיבל אפוס 2018 – "גבולות פרוצים" הוא הסרט הדוקומנטרי שפתח את פסטיבל אפוס ה-9 (פסטיבל בינלאומי לסרטי תרבות ואמנות המתקיים במוזיאון תל אביב לאמנות). כמו הקומוניזם, גם הסרט הזה נשמע מאוד טוב בתיאוריה, ובפרקטיקה הוא לא ממש עובד. הסרט ממצה את עצמו יחסית מהר ואז כל מה שנותר לצופה הוא לספור את קיצו (של הסרט) לאחור.

השם של הסרט מוצלח יותר באנגלית – בתרגום ישיר "קווים מטושטשים", דו משמעות של גבולות מטושטשים (כלומר, פרוצים) ושל קווי אמנות מטושטשים. דואליות שנמצאת גם בתעשית האמנות, בה עוסק הסרט. הנקודה בה מתחיל הסרט הוא ניפוץ הרעיון הרומנטי שאמנות נעשית עבור היצירה – מדובר בעסק. במקרים חריגים, מדובר בעסק המגלגל מיליוני דולרים. הסרט מחולק לעשרה קטעים, כל אחד עוסק באספקט אחר בתעשית האמנות. הבעייתיות היא שאותה המסקנה בנוגע לתעשיה הוצגה מזוויות אחרות בקטעים השונים, כך שגם כשנוסף מידע חדש, הוא לא מוסיף הרבה לרעיון הכללי שהסרט מנסה להעביר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הוכרזו הסרטים הישראלים ב-10 ש"ח של יום הקולנוע הישראלי 2016

"הלהקה האחרונה בלבנון".

"הלהקה האחרונה בלבנון".

משרד התרבות והספורט, מפעל הפיס והתאחדות ענף הקולנוע הכריזו על הסרטים הישראלים שיוקרנו בעלות של 10 ש"ח בלבד במהלך יום הקולנוע הישראלי 2016 (ה-3 במספר), שנקבע ליום רביעי ה-21.9. לצד 29 הסרטים העלילתיים, לראשונה ישתתפו ביום המוזל גם שני סרטים תיעודיים: "פוטו פרג'" ו"המתנחלים".

הסרטים הישראלים שיוקרנו ב"יום הקולנוע הישראלי 2016

"אבינו", מני יעיש (טרום בכורה)
"אמור", רפאל רביבו (טרום בכורה)
"אנטנה", אריק רוטשטיין (טרום בכורה)
"אנשים שהם לא אני", הדס בן ארויה (טרום בכורה)
"ברש", מיכל ויניק
"ג'נקשן 48", אודי אלוני
"הולכת שבעה", טומי לנג (טרום בכורה)
"הכל שבור ורוקד", נוני גפן (טרום בכורה)
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הוכרזו המועמדים לפרסי אופיר 2015: "המילים הטובות" מוביל במועמדויות והאקדמיה מתבכיינת שאין לה כסף

"המילים הטובות". רותם זיסמן-כהן, אסף בן שמעון, רועי אסף.

"המילים הטובות". נגד כיוון השעון משמאל: רותם זיסמן-כהן, אסף בן שמעון, רועי אסף. צילום: רולנד פלאנט

הוכרזו המועמדים לפרסי אופיר 2015 (ה-26 במספר) של האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלויזיה, ובינהם מוביל הסרט "המילים הטובות" עם 12 מועמדויות. "המילים הטובות" הוא גם הסרט היחיד מלבד "10% ילדה שלי" שהגיע לאקרנים באופן סדיר. על כן עולה הספק הרגיל, האם רבים ממאות חברי האקדמיה צפו ב-27 הסרטים העלילתיים (מתוכם 6 במסלול הפרינג') שהתמודדו השנה על מקום בחמישיות שהוכרזו היום, לצד 37 הסרטים העלילתיים הקצרים ועוד 37 סרטים תיעודיים שגם כן התמודדו. החמישיות, גם השנה, מורכבות בעיקר מהסרטים המדוברים – אלה שהתקבלו לפסטיבלים וכדומה. כך יצא ש"ארץ פצועה" (פסטיבל ירושלים) הוא השני במספר המועמדויות (11), ואחריו "ציפורי חול" (מונטריאול) עם 10 מועמדויות, "חתונה מנייר" (ירושלים) עם 9 ו"באבא ג'ון" עם 8. מבין הסרטים שלא מועמדים לפרס הסרט הטוב, אחרי "ציפורי חול" מוביל "ירח בבית 12" עם 6 מועמדויות, ואחריו "נדיה – שם זמני" עם 5.

כשטקס הענקת פרסי אופיר לא מענין את איש מהציבור הרחב בארץ והוא מתקיים אך ורק כדי להדביק לסרטים איזו תוית של 'מועמד לפרס כלשהו' כדי לגרור ענין בחו"ל, אזי מרתיח לקרוא את ההודעה של האקדמיה לעיתונות בה היא קובלת "בד בבד עם הצלחות הקולנוע הישראלי בחו"ל, מדלדלים מקורות התמיכה הכספיים באקדמיה בארץ. מדי שנה הולך וגדל הקושי לגייס מימון לקיום טקס מכובד וראוי לקולנוע הישראלי." למה שיהיה לכם קל לקבל תמיכה כספית עבור דבר שאינו מענין איש? האם צריך לתמוך כספית במי שמוכר קרח לאסקימוסים? התחילו לענין את הקהל, צברו מוניטין אמיתי בקרב יותר מהאלפים הבודדים שמתעניינים בתעשיה מבחוץ, ואולי יהיה משתלם לבעלי ממון לתמוך בכם כספית. גם לאוסקר קשה לקבל תקציבים יותר מאשר פעם, אז הוא מנסה להשתנות ולענין אנשים. ואגב, להם יש את הסלפי של אלן דג'נרס. מתי המנחים שלכם היו יצירתיים ועניניים כל כך?

טקס הענקת פרסי אופיר יתקיים ב-21 בספטמבר במשכן לאמנויות הבמה שבאשדוד, יופק שוב בידי 'הפקות תוצרת הארץ' ויועבר בשידור מאוחר בערוץ 10. פרס מפעל חיים ינתן לאלון גרבוז, מנהל סינמטק תל אביב הפורש.

הסרט העלילתי הטוב ביותר
"ארץ פצועה" – מפיקים: שמי שינפלד, עמיתן מנלזון, משה אדרי, לאון אדרי
"באבא ג'ון" – מפיקים: דוד זילבר, משה אדרי, לאון אדרי
"היורד למעלה" – מפיקים: איתן מנצורי, אלי מאירוביץ', יונתן דובק, דני גולדברג
"המילים הטובות" – מפיקים: טליה קלינהנדלר, אסנת הנדלסמן קרן, משה אדרי, לאון אדרי
"חתונה מנייר" – מפיק: ניצן גלעדי
"10% ילדה שלי" (מסלול פרינג') – מפיקים: עדן צולי, קובי צאיג, שלום גודמן, נאוה לוין, אורי בר-און

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

המדריך למענקי פיתוח של תסריטים עלילתיים באורך מלא

"לרדת מהעץ". גל תורן, סשה אגרונוב.

סשה אגרונוב על המחשב, יחד עם גל תורן, מתוך "לרדת מהעץ".

ישנם כיום מספר אפיקים קבועים המאפשרים ליוצרים להגיש בקשות למענקי פיתוח סרט עלילתי באורך מלא (פיצ'ר), והם שלוש קרנות הקולנוע המרכזיות בארץ: קרן הקולנוע הישראלי, קרן יהושע רבינוביץ', וקרן גשר לקולנוע רב-תרבותי. מועדי ההגשה פחות או יותר קבועים, טיבם של המענקים (הסכום המוצע) עלול להשתנות, אך היתכנותם אינה מוטלת בספק, לעת עתה, והם חלק מהמנגנון של הקרנות הציבוריות. בנוסף למועדים הקבועים של שלוש הקרנות המרכזיות, ישנם מענקי פיתוח משתנים, שהם שיתופי פעולה של הקרנות עם פסטיבלים או עם גופים שונים (לרוב בדגש על ז'אנר או על נושא מסוים, כמו סרטים העוסקים במושג הישראליות/פריפריה/סכסוך).

במאמר זה נסקור רק מענקים לסרטי עלילה באורך מלא – לא תעודה, לא דרמות ולא קצרים (ולכן הקרן החדשה לקולנוע ולטלויזיה וקרן מקור, שאין להן מענקי פיתוח לעלילתיים, לא מוזכורת במאמר). תוכלו למצוא כאן שאלות ותשובות עם שלוש הקרנות המעניקות פיתוח לעלילתי, ועם במאיות-תסריטאיות ששיתפו בסיפורי תחילת הדרך וקבלת המענק שלהן.

מענקי פיתוח תסריט קבועים

מענקי הפיתוח של קרן הקולנוע הישראלי

"קרן הקולנוע הישראלי" נותנת מענקי פיתוח בשני מועדים בשנה הפתוחים ליוצרים בשני מסלולים:

"המסלול המקצועי":
"על המגישים במסלול המקצועי להוכיח ניסיון קודם בכתיבה של סרט עלילתי (דרמה) באורך של 50 דקות לפחות שהוקרן במסגרת מקצועית, מסחרית או פסטיבלית, או 3 פרקים בסדרת דרמה באורך של 30 דקות כל פרק, שהוקרנו במסגרת מקצועית, מסחרית או פסטיבלית. על המגישים להיות תושבי ישראל המתגוררים בה דרך קבע או תאגידי הפקה עצמאיים הרשומים ופועלים דרך קבע בישראל ושהם בגדר "מפיקים עצמאיים", ובכפוף להגדרה של סרט ישראלי – תקנות הקולנוע (הכרה בסרט כסרט ישראלי) התשס"ה 2005. סך השקעת הקרן בפיתוח במסגרת המסלול המקצועי תהיה בין 40,000 ₪ ל-80,000 ₪ (במקרים מיוחדים, הקרן תבחן לפי שיקול דעתה, אפשרות לתוספת, בסדר גודל של עד 20%)."

"המסלול הפתוח":
"למסלול הפתוח רשאים לפנות יוצרים בעלי רקע אמנותי מוכח שאינם בעלי ניסיון כמפורט ב"מסלול המקצועי" לעיל. השקעת הקרן בפיתוח במסגרת "המסלול הפתוח" תהיה עד סך של 30,000 ₪."

(לקוח מתוך דף המידע של הקרן מ-2015 כפי שעודכן כעת באתר הקרן, מומלץ לקרוא את כולו על מנת לקבל את התמונה השלמה).

שוחחתי עם נציגת קרן הקולנוע הישראלי בתקווה לקבל מענה לשאלות שעלו לי בעת הקריאה בדף המידע המפורסם באתר הקרן-

האם יש מגבלה על מספר הפעמים שניתן להגיש את אותו הפרוייקט לפיתוח?

עד כה היה ניתן להגיש את אותו פרויקט פעם נוספת בתשלום אגרת קריאה של 150 ש"ח אך ביטלנו את זה. כעת רשאי יוצר להגיש פעם נוספת אחת בלבד את אותו הפרויקט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סקירת הסרטים המתמודדים על פרסי אופיר 2015

"חתונה מנייר". מורן רוזנבלאט.

"חתונה מנייר". מורן רוזנבלאט.

האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה הכריזה רשמית על 26 הסרטים העלילתיים (ועוד 6 במסלול הפרינג') ו-21 סרטים תיעודיים באורך מלא שנכנסו השנה לשלב הראשון בהתמודדות על פרסי אופיר 2015 (ה-26 במספר). הסרטים יוקרנו בסינמטק תל אביב בפני כ-950 חברי האקדמיה במהלך חודש זה ועד יולי. אחרי כן יצביעו חברי האקדמיה בשני סבבים: עם תום הקרנת כל הסרטים המשתתפים בתחרות יקבלו חברי האקדמיה טופסי הצבעה ויתבקשו לבחור מצטיין אחד בלבד(!) בכל קטגוריה. הצבעה זו תקבע את 5 המועמדים הסופיים בכל אחת מן הקטגוריות. לאחר מכן יוקרנו שוב חמשת הסרטים שנבחרו בפני חברי האקדמיה ותתקיים הצבעה נוספת באמצעותה ייבחר ה"טוב ביותר" בכל אחת מן הקטגוריות המועמדות.

אלו הסרטים המתמודדים, תחילה הסרטים של היוצרים המוכרים. העלילות במרכאות הן ציטוט ממה שסיפקו היוצרים (יותר מדי מהם עם שלוש נקודות בסוף ה"תקציר"). שמות השחקנים המופיעים הם רק אלה שמתמודדים על מועמדות.

"המילים הטובות"
כתב וביים: שמי זרחין
שלושה אחים יוצאים מירושלים למסע בעקבות סוד מהעבר. עם אסף בן שמעון, רותם זיסמן-כהן, רועי אסף ופלורנס בלוך.

"פלאפל אטומי"
כתב וביים: דרור שאול
קומדיה על שתי נערות, אחת מישראל ואחת מאיראן, מכירות דרך האינטרנט "בימים האחרונים לפני המלחמה, ויוצאות לקרב טכנולוגי במטרה למנוע שואה גרעינית." עם שי אביבי, מיכל טרבס, יוסי מרשק ומלי לוי גרשון.

"קאפו בירושלים"
במאי: אורי ברבש; תסריט: מוטי לרנר
ברונו הרופא ושרה הפסנתרנית, שני ניצולי שואה, מגיעים לירושלים ב-46'. בעיר מסתובבת שמועה שברונו היה קאפו באושוויץ. עם גיל פרנק, מאיה דגן, דרור קרן וטטיאנה אולייר.

"מלחמת 90 הדקות"
כתב וביים: איל חלפון
ראש ממשלת ישראל וראש הרשות הפלסטינית מחליטים שמשחק כדורגל יביא לפתרון הסכסוך. עם משה איבגי, נורמן עיסא ואלכסנדר באראטה.

"איביזה" (**עדכון: לא משתתף השנה בתחרות**)
במאי: שי כנות; תסריט: חיים ברבי
קומדיה על ים, גולש צעיר מבית מבוסס, שחי חיים חופשיים ונוחים. כשהוא גורם לתאונה שבה נפצע אחיו הצעיר אביו מחליט לא לשלם על הניתוח ודורש מים להביא את הכסף. עם מאור שוויצר, דר זוזובסקי, עפר חיון, מעין בלום ונועה וולמן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סיפור משפחתי" – ביקורת

"סיפור משפחתי". מסהארו פוקויאמה, מאצ'יקו אונו.

"סיפור משפחתי". מסהארו פוקויאמה, מאצ'יקו אונו.

"סיפור משפחתי" מגולל את סיפורה של משפחה יפנית המגלה כי בנה בן ה-6 אינו בנה הביולוגי. בעקבות המידע יוצאים ההורים למסע רגשי מורכב, שבסופו עליהם לקבל החלטה כיצד לנהוג בבנם. הסרט דן בפערים בין מסורת לבין רגש, כאשר הדגש הוא על קשר בין אב לבנו והעברה בין דורית של יחסים אלה. העלילה והאופן בן היא נפרשת מדגישה כי "סיפור משפחתי" הינו סרט יפני – העלילה מחולקת לסצנות מדודות ונקיות המוגשות זו אחר זו וסך הכל נפרשות באיטיות על פני 120 דקות. מצד אחד יש בכך יופי ועניין אך מצד שני, מאחר והתסריט אינו מצטיין, יש מספר סצנות מיותרות המאריכות את הסרט ומעניקות לו רושם מעט פשטני.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »